בלוג

למה אנחנו מדחיקים דברים?

דחיינות אינה עצלנות. זוהי מנגנון הגנה רגשי שנועד להרחיק אותנו מתחושות לא נעימות כגון חרדה, פחד מכישלון או דרישה לשלמות. המוחות שלנו מתוכנתים להעדיף סיפוק מיידי, גם אם הוא מזיק בטווח הארוך, ולכן משימות מורכבות או מאיימות נדחות שוב ושוב.

מחקרים מראים שדחיינות קשורה בעיקר ליכולת לווסת רגשות, ולא לחוסר מוטיבציה. במילים אחרות, כאשר אנו מדחיקים משימה, אנו בעצם מנסים להימנע מהתחושות שהמשימה יוצרת, ולא מהפעולה עצמה.

3 צעדים פשוטים להתגבר על דחיינות

1. חלק משימות גדולות למשימות קטנות – במקום "לסיים פרויקט", קבע צעד ראשון קטן וברור: "כתוב 3 משפטים", "פתח מסמך", "איסוף מידע אחד". המוח מגיב טוב יותר למשימות קטנות, מוחשיות וברורות. הקטנת גודל המשימה מפחיתה התנגדות רגשית ומובילה להתחלת פעולה מהירה.

2. חוק הדקהיים – אם פעולה לוקחת פחות מ-2 דקות, בצע אותה עכשיו. זהו כלי חזק במיוחד כיוון שרוב המשימות שאנו מדחיקים קצרות מאוד. למעשה, אנו משקיעים יותר אנרגיה בלחץ לגביהן מאשר בביצוען.

3. הסר הסחות דעת – סגור כרטיסיות מיותרות, כבה התראות ועשה את סביבת העבודה שלך פשוטה ונקייה. מחקרים מראים שלוקח כ-23 דקות לחזור לריכוז מלא לאחר הפרעה אחת. משמעות הדבר שכל צלצול או הודעת טקסט עולים לך כמעט חצי שעה של ריכוז.

הטריק הסודי: תכנן לכישלון

אנשים שמצליחים להתמיד אינם מגיעים לכך בגלל כוח רצון – אלא כי הם מצליחים להפחית לחץ. תכנן מראש מה יקרה אם תחמיץ יום. במקום "אעבוד על זה כל יום", קבע "5 ימים בשבוע, ואם אחמיץ – אמשיך ביום הבא ללא רגשות אשמה."

כאשר מאפשרים כישלון קטן, מונעים התמוטטות גדולה. הקטנת העומס הרגשי מעלה באופן משמעותי את ההתמדה.

מה לעשות כשאתה תקוע?

אל תחכה למוטיבציה. פעולה יוצרת מוטיבציה – לא להפך. התחל עם 5 דקות בלבד. ברגע שהמוח מתחיל משימה, אפקט צייגארניק נכנס לפעולה: באופן טבעי אנו רוצים להשלים דברים שהתחלנו.

“הדרך הטובה ביותר להתחיל היא להפסיק לדבר ולהתחיל לפעול.” – וולט דיסני

זכור: דחיינות היא הרגל שניתן לשנות. היא לא חלק מהאישיות שלך, ובוודאי לא גורל. צעד קטן אחד יכול לשנות יום שלם.